ב – 2 לאוקטובר 1999 נסעתי לבלגיה.
בערך שבועיים לפני כבר ידעתי שאני אמורה לנסוע לבלגיה מסיבות משפחתיות, לפרק זמן של כמה שנים טובות, וחיפשתי מה לעשות עם עצמי בזמן הזה.

תואר ראשון כבר סיימתי באוניברסיטה העברית בירושלים בלימודי אפריקה ולימודים לטינו ספרדיים (ובבקשה לא לשחרר עכשיו צעקה בסגנון של "מה זה הלימודים האלה?" או "מה עושים עם זה?", כי בינינו אפשר להיות שוקולטיירים מצוינים עם הלימודים הללו!!!!) וחיפשתי לימודים בשביל הכיף, סתם כך להעביר את הזמן.

המילה שוקולד פתאום צצה אצלי בראש ולא זזה, לא ידעתי מה המשמעות, והאם בכלל יש לימודים כאלה, אבל כשהגעתי לבלגיה גיליתי עולם ומלואו ופשוט התאהבתי.

גיליתי עולם חיצוני של חומר גלם מדהים החובק בתוכו טעמים, יצרים, רגשות, סיפורים ואגדות.
וגיליתי עולם פנימי בתוכי של יצירה , ודמיון ואהבה שלא הכרתי.
השוקולד נגע בי ואני נגעתי בחזרה – ביכולות, ביצירה, בחשיבה ובעשייה שהבנתי שקיימים בי.
נגעתי במתוק, כי נגעתי בחלום.

הלימודים נמשכו שלוש שנים – 3 שנים של חלום כאשר כל היום חושבים, חולמים, נוגעים וטועמים שוקולד.
הלימודים כללו 1,000 שעות של סטאג' בכל שנה, שבהם הלכתי לעבוד במקומות קסומים של שוקולד בבלגיה.
לבסוף סיימתי בהצטיינות את הלימודים בשתי מגמות: שוקולד וגלידה, ואחרי שלוש שנים חזרתי לארץ מאושרת.

< סגירה